החלטה בתיק ת"א 198-07

1.      לפני בקשת הצד השלישי, שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה"), להורות על דחיית ולחילופין מחיקת הודעה שנשלחה לצד השלישי - שומרה - על ידי הנתבעים 1 ו - 2.

2.      ראשיתם של ההליכים בתביעה בגין נזקי גוף שהוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "הפלת"ד"), נגד הנתבע 1 אשר נהג ברכב במועד התאונה ונגד הנתבעת 2, מי שלטענת התובעת ביטחה את הרכב הפוגע (להלן: "המבטחת").

התביעה הוגשה בשנת 2007 ובמהלך שנת 2010 עתרה המבטחת, בהסכמת התובעת, להגשת הודעה לצד שלישי נגד שומרה. לטענת המבטחת, כנטען בהודעה לצד השלישי, היא זכאית לקבל משומרה שיפוי ו/או השתתפות בגין כל מחצית סכום שתחויב בו "מכוח הוראות חוק חוזה הביטוח שעניינן כפל ביטוח,...".  לשיטת המבטחת, שומרה  אף היא ביטחה את השימוש ברכב וזאת על פי פקודת ביטוח רכב מנועי ועל כן אף שומרה חבה בנזקי התובעת מכוח הפלת"ד.

3.      בבקשה נשוא עניינינו, עותרת שומרה לדחיית ולחילופין מחיקת ההודעה נגדה מהטעמים כדלקמן:

1.      סעיף 9 לפלת"ד חוסם באופן מוחלט חזרה כלפי אחרים, למעט במקרים המנויים מפורשות בסעיף 9 הנ"ל.

2.      פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי שומרה בוטלה.

3.      פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי שומרה אינה חלה, שכן היא כיסתה נהיגה של נהג מעל גיל 40 ובמקרה דנן גילו של הנהג פחות מכך.

4.      כאמור, סבורה שומרה כי לאור סעיף 9 לפלת"ד לא ניתן לשלוח נגדה הודעה לצד שלישי. לשיטתה, על המבטחת לקיים את הליך ההוכחות נשוא התובענה דנא ולאחר מתן פסק דין, תוכל המבטחת להגיש נגדה תביעת השבה (ראו לעניין זה טיעוני בא כוח שומרה בפרוט' מיום 12.6.11). הבקשה לתיקון פרוטוקול נדחתה.

5.      את עיקר טענותיה משתיתה שומרה על ע"א אכרם חוסיין נ' ד"ר שלמה טורם פ"ד נ' (5) 573 (להלן: "פרשת אכרם").  בפרשת אכרם, התברר עניינו של ניזוק בתאונת דרכים אשר הגיש תביעה בגין נזקי גוף מכוח הפלת"ד נגד מבטחת הרכב.  מאחר ומבטחת הרכב סברה שנזקיו של הניזוק בפרשת אכרם הוחמרו עקב טיפול רפואי לקוי, הוגשה הודעה לצד שלישי בעילה נזיקית, מכוח פקודת הנזיקין, נגד הרופא שטיפל בניזוק בפרשת אכרם.

בית-המשפט העליון קבע בפרשת אכרם כי דינה של ההודעה לצד שלישי, נגד הרופא שטיפל בניזוק, אשר הוגשה מכוח פקודת הנזיקין, להידחות.

כפי שנקבע בפרשת אכרם, זכות ההשתתפות, גם אם לא היתה מעוגנת בסעיף 84 לפקודת הנזיקין, היה מקום להכיר בה שכן היא יונקת מקורותיה לדיני עשיית עושר ולא במשפט.  תנאי בלעדיו אין לזכות השתתפות הוא "הוכחת קיומו של חיוב מצד הנתבע להשתתפות, בעניינינו הצד השלישי, כלפי הנושה - בענייננו, התובע. דרישה זו היא חיונית. היא שהופכת את הנתבע להשתתפות למי שזכה להתעשרות בלתי צודקת. היא המצדיקה את האפשרות לחזרה עליו".

6.      כלומר, תנאי להגשת הודעה לצד שלישי נגד שומרה, הוא הוכחת קיומו של חיוב מצד שומרה כלפי התובעת, בתביעה העיקרית. שכן, באם קיים חיוב מצד שומרה כלפי התובעת והיא לא תשא בו, אלא המבטחת בלבד, הרי שלכאורה היא זוכה להתעשרות בלתי צודקת.

7.      ועוד נקבע בפרשת אכרם:

"מכך עולה כי קיומה של זכות ההשתתפות עשוי להיות מושפע מקיומו של פטור ביד הנתבע להשתתפות כלפי הנפגע".

משמעם של דברים אלה, שעל מי שטוען לזכות השתתפות לבסס את זכות התביעה של התובעת כלפי הצד השלישי ובעניינינו, שומרה. כלומר, אם לשומרה יש חסינות כלפי התובעת, דין ההודעה לצד השלישי נגדה להידחות שכן לא קיימת כלפיה עילת תביעה.  ראו לעניין זה את פרשת אכרם בעמ' 581.

8.      בפרשת אכרם שב והדגיש בית-המשפט את סוגיית ייחוד העילה הקבועה בסעיף 8 (א) לפלת"ד. סעיף זה קובע כי למי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה מכוח הפלת"ד "לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף...".

כאמור, עילת ההודעה לצד שלישי בפרשת אכרם היתה עילה נזיקית בה נקבה מבטחת רכב הפוגע כלפי הרופא שטיפל בתובע שם.  ודוק, התובע בפרשת אכרם הגיש תביעתו מכוח הפלת"ד ומכוח סעיף 8 (א) לפלת"ד היה מנוע מלהגיש תביעה מכוח פקודת הנזיקין נגד הרופא.

ומכאן - מאחר ולתובע בפרשת אכרם לא היתה עילת תביעה נגד הרופא המטפל, לא קמה עילת תביעה לשולחת ההודעה לצד שלישי, נגד הרופא המטפל.

בין היתר, נימק בית-המשפט החלטתו גם מטעמים לשוניים של סעיף 8 (א) לפלת"ד וגם מטעמים של יעילות הדיון שכן משפט נזיקין, מטבע הדברים, מתמשך זמן רב יותר ממשפט על פי הפלת"ד והוא מורכב יותר.